מחלת הפוליו (שיתוק ילדים) עלולה להתפרץ מחדש לאחר מספר שנים, בפורמט המכונה פוסט-פוליו * מחקרים מראים כי ריפוי בעיסוק עשוי לשפר מאוד את איכות חייו של החולה
מחלת הפוליו היא מחלת שיתוק ילדים, הנגרמת מווירוס הפוגע בחומר האפור בחוט השדרה. כתוצאה מהפגיעה בחומר האפור, נגרמת חולשה משמעותית, בדרך כלל בגפיים התחתונות, ולעתים אף נגרם שיתוק בשרירי הנשימה. חולים רבים מגיעים למצבי תלות במנשם חיצוני, לפני תחילת הנסיגה של המחלה. לאחר שהמחלה חולפת או שהסימפטומים נחלשים, החולים חוזרים לתפקד באופן מלא ומהווים חלק אינטגרלי בחיי הקהילה ומשפחה. עם זאת, במרוצת השנים, נמצא שהמחלה עלולה להתפרץ מחדש בפורמט המכונה בקרב אנשי הרפואה "פוסט-פוליו".
תסמיני פוסט פוליו:
- חולשת שרירים.
- אטרופיה של שרירים.
- סיבולת נמוכה.
- חולשה כללית.
- כאבים בשרירים ובמפרקים.
- התכווצויות בשרירים.
- אי הסתגלות לקור.
חולשה זו, הנובעת כאמור מהופעת המחלה בשנית, במקביל לגורמי הזדקנות טבעיים, מקשים על חולים אלה לתפקד בחיי היומיום, ואף משפיעה על היכולת שלהם להתנייד באופן עצמאי. לעתים החולים נזקקים לכיסא גלגלים ממונע כדי להתנייד באופן חופשי. עקב קשיי הניידות, נפגעת היכולת שלהם לשמר את מסגרת עבודתם, לצאת לפעילויות פנאי ואף לבצע תפקודים בסיסים במסגרת הבית.
התאמת סביבת החיים
מחקרים רבים הראו שטכנולוגיה מסייעת יכולה להקל על התפקוד בקרב חולים אלו, תחום התמחות הייחודי למרפאים בעיסוק, אשר יכולים להציע מגוון של פתרונות טכנולוגיים, המקלים על התפקוד. פתרונות אלו כוללים:
•עיצוב והתאמת הבית: רמפות בכניסה לבניין, מטבח מותאם, חדר רחצה והשירותים
•עזרים להקלת יכולת האכילה: כגון עיבוי לשוליים של כלי אוכל על מנת להקל באחיזה, יד עזר וגורב גרביים
•עזרי ניידות: שימוש בקביים, כיסאות גלגלים, כיסאות גלגלים ממונעים
•התאמות ברכב בהתאם לצורך ויכולת הנהיגה
•שימושי מחשב ואינטרנט: כולל שימוש בלחצן מצוקה ומוקד חרום זמין
ריפוי בעיסוק כגשר
סקירת הספרות המקצועית מראה שהחולים במחלה אינם ששים לקבל את ההתאמות הנדרשות, אך השיפור התפקודי חיוני והכרחי להמשך תפקוד עצמאי. בכך, מהווים המרפאים בעיסוק גשר חיוני וחשוב בתהליך השיקומי של אוכלוסייה מורכבת זו. ייחודיות המרפאים בעיסוק באה לידי ביטוי באופן ההסתכלות שלהם על השיקום, בתהליכי החשיבה שלהם, ובאינטגרציה הכוללת התייחסות לגורמי אדם, עיסוק וסביבה. גורמי האדם במחלת הפוסט פוליו מתייחסים לסימפטומים שהאדם לוקה בהם, הסביבה והתאמתה לצרכיו, וכן התייחסות לגורמי העיסוק המשמעותיים עבורו, המאפשרים תפקוד וניהול שיגרת חיים.
במהלך הריאיון עם החולה, יתעניינו מרפאים בעיסוק בתחומי התפקוד שלו (עובד, פנסיונר או מתנדב), אילו פעילויות גורמות לכאב, חולשה או עייפות ובאילו שעות במהלך היום הן מתרחשות. בנוסף, יתעניינו המרפאים בשאלה כיצד מגבלות אלו משפיעות על התפקוד במהלך היומיום. כמו כן, החולה יישאל לגבי אביזרים בהם הוא משתמש, כגון: סדים, עזרים להקלה על התפקוד וכיוצא באלה. לאחר מכן ייבדק כוח שריר, אם כי מחקרים הראו שבדיקה רגעית של כוח שריר לא אמינה, מכיוון שהקושי העיקרי הוא גורם הסיבולת (היכולת לשמר כוח לאורך זמן).
מחלוקת: האם לאמץ שרירים?
בספרות המקצועית קיימת מחלוקת באשר ליכולת לשמר ולחזק את הגפיים העליונות. יש מחקרים שמצאו שקיימת אפשרות לחזור ולשמר אותן, לעומת מחקרים מקבילים הטוענים שמאמץ יתר עלול לגרום להגברת הסימפטומים השליליים. רוב החוקרים מסכימים שאין לאמץ יתר על המידה שרירים הנמצאים בפעילות במהלך היום, עקב ההשפעה המצטברת הנגרמת ממאמץ לאורך זמן. זאת הסיבה העיקרית לחשיבות התאמת הסביבה על ידי מרפאים בעיסוק, כדי למנוע מאמץ מיותר במהלך תפקוד יום יומי וכדי לאפשר שמירה על יכולות קיימות.
הכושר "היצירתי" של מרפאים בעיסוק מאותגר בכל פעם מחדש, בניסיון להתאים את הסביבה למען החולים, כדי לאפשר להם השתתפות פעילה ומהנה בפעילות משמעותית עבורם, במינימום מאמץ. לפיכך, חינוך החולים ומתן הדרכה הולמת חיוניים להצלחת ההתערבות והשגת התוצאות הרצויות.
הכותב הוא מנהל הריפוי בעיסוק בבית החולים השיקומי "בית בלב" בבת ים, מקבוצת מכבי שירותי בריאות